יום שבת, 8 בספטמבר 2012

מתחילים שנה חדשה

בדרך כלל אני מרוקנת את הילקוטים של הבנים ומכינה אותם לשנת הלימודים הבאה כבר בתחילת יולי, היו פעמים שזה קרה ממש יום לאחר סיום הלימודים.
השנה דברים לקחו לי קצת יותר זמן ויצא שאת מרבית ההתעסקות עשיתי בסוף השבוע שלפני תחילת שנת הלימודים.
כרגיל כבכל שנה עברתי על המחברות וערמת הדפים שהולכים לפח המחזור הייתה ענקית ומצד שני הייתה ערמה לא פחות גדולה של מחברות שנותרו מהם רק רבע או שליש מהדפים.
ושוב נשארתי עם הדילמה מה עושים עם המחברות האלו??
הפעם דווקא צץ לי רעיון, פנקסים להודעות ורשימות!!


אז גזרתי את העמודים השלמים לשלישים,

 את כל הערמה לקחתי על מכונת התפירה ויצרתי אוסף של פנקסים.

חשוב לשים לב שלא מגזימים עם מספר הדפים ושזה לא עבה מדי בשביל המכונה, כל מכונה והחוזק שלה אז פשוט מנסים לאט ובעדינות.
אפשר להשאיר  את העמודים שלמים או לחצות רק לשניים, הפעם בחרתי בשלישים.


על אותו העיקרון גם גזרתי וחיברתי לוח שנה של איזו חברת ביטוח. אני אוהבת שיש לי לוח שנה פשוט על המקרר עם כל המטלות והמשימות השבועיות המשפחתיות

יום שבת, 29 בינואר 2011

כפפות בלי אצבעות


לפני שבועיים הוזמן ג'וניור שלי ליומולדת של חבר.....
אני הייתי חולה ולצאת מהבית לחפש מתנה ממש לא בא בחשבון ולכן פניתי למוצא נפלא, סרגתי מתנה.
לאחר סיעור מוחות עם הבנים שבו אני הצעתי הצעות ונתקלתי בשלילי מוחץ בערך על... הכול. הוחלט לסרוג כפפות ללא אצבעות.
אני בטוחה שגם נסיעה לעיר וגם חיפוש חניה היה לוקח פחות זמן ובכ"ז לא נכנעתי (כן כשחולים לוקח ארבע שעות לסרוג כל כפפה, חצי מהזמן פרמתי.
החבר היה מרוצה וג'וניור כמובן דרש כפפות לעצמו.
מאחר וכבר סרגתי שוב (הפעם זה לקח הרבה פחות זמן) זו הייתה הזדמנות מצוינת לצלם.
נראה לי שזו פחות או יותר הדוגמא הכי קלה שיש לכפפות כאלו ואם לשפוט על פי דרישת הקהל גם דרך מהירה וקלה לשמח ילד.
אז איך....
לעוז שלי שהוא בן חמש וחצי סרגתי ככה:
שורה של 19 עיניים במסרגה מספר 5,
שרשרת של 3 עיניים ונכנסת עם המסרגה בעין החמישית (אחרת יהיו לי עודפיי עיניים).
ממשיכה לסרוג לאורך כל השרשרת שלי שורה של עמודים.
כשהגעתי לסוף השורה אמורה להיות לי שורה של 20 עמודים.
שוב שורה של 3 עיניי שרשרת ונכנסת עם המסרגה בעין החמישית וסורגת 9 עמודים,
עושה שורה של 7 עיני שרשרת, ומתחילה לסרוג עמודים אחרי דילוג של 7 עיניים (זה הפתח לאגודל)
וממשיכה לסרוג עמודים עד לסוף השורה.
בשורה השלישית אני חוזרת על כל התהליך בלי דילוגים שרשרת של 3 עיניים ונכנסת עם המסרגה בעין החמישית וסורגת עד סוף השורה....
אני סרגתי 13 שורות ואז חיברתי בעין שטוחה (עין מתה) את שני הצדדים וקיבלתי מעיין צינור או למעשה כפפה.


היום בערב אמורה להתקרר... אז מהר רוצו להכין חימום ידיים!!

יום ראשון, 23 בינואר 2011

מתלה לאטבים


לאחרונה בין מחלה למחלה, כביסה לכביסה מצאתי קצת זמן גם לתפור ולסרוג.
אחד הדברים שבהם פינקתי את חבלי הכביסה זה מתלה לאטבים.
האמת היא שמצאתי קולב כביסה שנתן לי השראה לתפור ממנו מתלה.
זה מה שתפרתי לעצמי:


ואלו ההוראות למי שגם רוצה לפנק את החבלים שלה...
אז ככה:
פתחי את הארון שבו את תולה בגדים, מצאי קולב שניתן "להשאיל" לפרק זמן בלתי מוגבל, רצי ממתכת שיהיה עמיד בשמש.
מצאי לך חתיכת בד, קפלי אותה לחצי וודאי שהיא יותר רחבה וארוכה מהקולב.
הניחי את הבד ומעליו הקולב וסמני לך על הבד איפה את צריכה לחתוך (זה צריך להראות בערך ככה)
התכלת הוא הבד שלך והאדום זה איפה שצריך לגזור, לא לשכוח להשאיר מרווח מהקולב בשביל התפרים!!!
סמני לך את הפתח שממנו מציץ הקולב למעלה, את הפתח הזה את צריכה לקפל ולתפור לפני שמחברים את שני הצדדים זה לזה.


וסמני גם את מלבן עבור הפתח שממנו תכניסי את האטבים (מתחת לקולב), בתוך המלבן חתכי את הבד כמו שסימנתי בצבע שחור בתמונה למטה. קפלי ותפרי את הפתח לפני חיבור החלקים הגדולים.
חשוב שהפתח יהיה מספיק גדול כדי שיהיה נוח לשלוף את האטבים, אני עשיתי בערך חצי מהרוחב של הבד.
בשלב זה צריכות להיות לך שתי חתיכות בד, לשתיהן יש חלק שתפור למעלה בשביל שיציץ ממנו הקולב ולאחת החתיכות פתח לאטבים.
הניחי את שתי החתיכות כשהן פונות ימין לימין ותפרי לחיבור.
לא לשכוח להשאיר את הפתח לקולב וגם צריך להשאיר פתח שממנו נכניס את הקולב(הקו הכחול באיור למעלה), לי היה הכי נוח להשאיר פתח בצד אבל אני בטוחה שגם למטה זה נוח.
עכשיו נשאר להפוך את כל העסק שימין יהיה בחוץ, להכניס את הקולב ולסגור את הפתח שהשארנו לו.
רצוי להשתמש בבד חזק שיהיה עמיד בשמש הקטלנית שלנו, אני כרגיל קצרת סבלנות ופשוט השתמשתי במה שבא ליד (:

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

פרויקט שמיכה


כנראה יש לי איזו הפרעה שמקשה עליי לשבת רגועה, בלי שהאצבעות שלי יהיו עסוקות באיזה פרויקט סריגה, תפירה, רקמה. כשכבר אני מוצאת את עצמי מותשת אז אני יכולה לבלות שעות מול המחשב גולשת באינטרנט מחפשת רעיונות ל...פרויקט חדש לסרוג/לתפור/לרקום....
בעיה.
בעיה נוספת היא דחיית סיפוקים, במקום למרוח פרויקט של נניח, שמיכה זוגית בטלאים, במשך שבועות אני נכנסת לטירוף מפסיקה לבשל, לנקות וכל דבר אחר שקורה סביבי פשוט נעלם כי אני עכשיו גוזרת, תופרת, מודדת, מחברת.... עסוקה!!! וככה אני מוצאת את עצמי עם פרויקטים שנגמרים מהר מדי ותמיד במרדף אחרי הדבר הבא... שלא נדבר על זה שזה עסק יקר.

אבל יש פרויקט אחד שמצליח לנצח אותי, הסריגה של שמיכת המשושים שלי.
כמה שאני משקיעה בסריגה הזו, לא עוזר כלום, אני איטית בסריגה והעניין נמשך כבר כמה חודשיים ולא רוצה להיגמר.
זה כבר ברור לי שמיד אחרי השמיכה הזו אני מתחילה פרויקט חדש כי... התמכרתי, והכי חשוב, אני רוצה לנצח את הסריגה.
לכל מי שיש חשק להצטרף אליי לפרויקט המשושים אני מצרפת לינק לאתר שממנו למדתי את השיטה:http://crochet-mania-grannysquare.blogspot.com/
זה הסרטון:http://www.youtube.com/watch?v=j2fjlmjzgIs
אני ממליצה עליו גם לעוד המון הדרכות, היא מסבירה ברור ומדגימה מצוין, אני לא ידעתי איך להחזיק את המסרגה לפני שנתקלתי באתר שלה
.
זה כמובן התרשים.... מי קופצת על ההצעה???


יום שני, 4 באוקטובר 2010

בגד לכלב



מאז ומתמיד היה לי כלב, בתור ילדה אני מניחה שזו אימא שלי שהדביקה אותי בעניין.
לרוב היה מדובר בכלבים גדולים, בוקסרים, דוג דה בורדו... גדול
הבוקסר האחרון שלי היה אימוץ מעמותה שאספה כלבים מתחנות הסגר לפני המתה, בוקסר קופצני ועליז בן תשעה חודשים חזק ושרירי ש... שם עליי פס.
זו הייתה מערכת יחסים קצרה ומתישה. באמת באמת ניסיתי ללמד את המגודל להיות קצת יותר ממושמע ונסבל ולמזלי זה נגמר בעוד תרגיל העלמות שהוא עשה לי רק שהפעם לא חזר.
לקח לי חצי שנה להתאושש מהטראומה ובכל זאת בער בי הצורך ביצור נבחן... הפעם החלטתי להקשיב לבני הצעיר שביקש כלב שהוא יוכל ללכת אתו עם חגורה (הילד בן חמש).
התחלתי לגלוש באינטרנט והחלטתי על שתי אפשרויות, בולדוג צרפתי או פג.
אחרי חיפוש ומחקר מעמיק מצאתי גורה של בולדוג צרפתי בת חודשיים שממתינה לבית ונמצאת במרחק סביר מפה.
 
מהר מאוד למדתי כמה דברים חשובים על בולדוג צרפתי,
הראשון שזו טעות חמורה לקנות אותם כי יש להם מיליון בעיות רפואיות (תודה לכל מי שטרח לספר לי שלל סיפורי אימה).
השני שהם מאוד מאוד קשורים למטפל אחר, מה שאומר שכבר אין לי פרטיות אפילו בשירותים.
השלישי, שקר להם מאוד.
לבעיה הראשונה אין לי פתרון,
הדביקות שלה שלפעמים קצת מציקה, למשל כשאני מבשלת והיא בין הרגליים שלי, לפחות גורמת לה להיות ממושמעת (אבל רק לי).
ועם עניין הקור אנחנו מתמודדות בדרכים יצירתיות.
עוד בימי הבוקסר המרדן הבנתי שחולצות ילדים הן הפתרון לבעיית הקור גם אצל כלבים, לקחתי סווצ'ר ישן של אחד הבנים (מידה 8 או 10) וזה התאים לו בול בלי תיקונים.
אצל הגברת הקטנה גיליתי שחולצה של הבן הצעיר (מידה 6) מתאימה אבל צריך קצת שינויים.
מאחר והגברת גורה ועדיין גדלה לא השקעתי יותר מדי ולרוב השתמשתי בחולצות שהיו בדרך לפח, לה הכתמים לא מפריעים.
מצאתי שתי דרכים קצרות ופשוטות להתאמה...
להפוך את החולצה (שנראה את התפרים), למדוד את ההיקף של הכלב באזור הבטן קצת לפני הרגליים האחוריות, לתפור קו אלכסוני מתחת לשרוול לכיוון החלק התחתון של החולצה (כמו בתמונה) שיצא מתאים להיקף שמדדנו קודם. לגזור את עודפיי הבד ורצוי גם לחזק בתפר זיגזג כדי למנוע פרימה.

אופציה שניה יותר מתאימה אם יש על החולצה הדפסה שאנחנו רוצים שתישאר.
להפוך את החולצה, להניח את החולצה פרוסה כך שהתפרים של הצד נמצאים אחד מעל השני ולתפור קו באלכסון מהצווארון ועד תחתית החולצה, לא לשכוח למדוד את ההיקף של הבטן ולאחר שהכל מוכן לחזק בתפר זיגזג.
השבוע החלטתי שאנחנו עוברים לבגדי חורף, אחרי שאיזה לילה ראיתי שהיא רועדת מקור.
לקחתי חולצת קטיפה ישנה של אימא שלי שהייתה בערמת האפשר לגזור, הנחתי עליה את החולצה של הילד וסימנתי את הגזרה כמו בדוגמה הראשונה.מאחר ומדובר בבד לא גמיש הוספתי גם רוכסן בבטן זה הרבה יותר קל להלביש אותה בלי להילחם אתה ...ולסיום פשוט לא עמדתי בפיתוי והוספתי סרט קישוט, עכשיו היא מוכנה לבוליווד...
וככה זה נראה עליה....
הילדים אומרים שהיא נראית כמו מרגלת...
 כדי לחמם לה את הצוואר לקחתי את השרוול בחלק שמתחבר לכתף וגזרתי אותו מהחולצה , עשיתי ממנו שרוול קצת, חיתוך בקו ישר באזור השרוול ויש לנו צעיף גולף ל אקסטרה חימום בימים קרים במיוחד.
שיהיה בהצלחה לכל התופרים והתופרות וכלביהם..
ד"ש מבלה שלי